אודות הישוב

קיבוץ להבות חביבה שוכן לרגלי הרי השומרון, כ–10 ק"מ מזרחית לחדרה.
מגבעת הקיבוץ נשקף נוף מרהיב ביופיו: שטחים חקלאיים מכל צידיו, ביניהם מפלס את דרכו נחל חביבה.
הקיבוץ עלה על הקרקע ב- 20 באוקטובר, שנת 1949. המייסדים שעלו לארץ מצ'כוסלובקיה שלאחר השואה, החליטו, כבר בשנת 1946, לקרוא לקיבוץ אותו יקימו בא"י, על שמה של חביבה רייך, הצנחנית שנרצחה בסלובקיה. עם השנים הצטרפו לקיבוץ גרעינים מדרום אמריקה, וכן חברות-נוער מהארץ.

עד שנת 2002 היה הקיבוץ קיבוץ שיתופי. בשנת 2002, התקבלה החלטה על שינוי באורחות החיים ומעבר לאורח חיים כקיבוץ מתחדש, דהיינו עצמאות כלכלית של החברים וקיומה של מערכת ערבות הדדית. השומר הצעיר שעלו מצ'כוסלובקיה, בהמשך נקלטו בקיבוץ חברים מגרעינים מדרום אמריקה ומחברות נוער נוספות.
בתחילה היה ממוקם הקיבוץ בחלקים המזרחיים של מושב שדה יצחק, אך לבקשת הצבא, בשנת 1951, התבקשו בני ובנות הגרעין לעבור לגבעה שממול, היא אדמות הכפר הערבי ג'אלמה, מקום מושבו הנוכחי של הקיבוץ.
כיום, אנו מבקשים להמשיך ולבנות קהילה צומחת, חופשית, יצרנית ויוצרת שתאפשר לכל אחד ואחת בה להתפתח ולפתח, הן בפן האישי והן בפן הקהילתי, תוך שיתוף וערבות הדדית.

מקור השם:
הקיבוץ נושא את שמה של חביבה רייק – צנחנית שהתנדבה ויצאה לרפובליקה הצ'כוסלובקית בימי מלה"ע השנייה, לעזור ולסייע ליהודים שעוד נותרו שם ב- 1944 באזור הולדתה באנסקה ביסטריצה. חביבה הייתה חברת קיבוץ מענית.

קיבוץ עולה מן השואה:
שרידי הניצולים ממחנות ההשמדה בפולין, מהיערות והכפרים של סלובקיה, הגיחו אלה שהצליחו לשרוד. תנועת השומר הצעיר שקמה לתחייה חיפשה את הנוער כבר ב– 1945 והורים שהצליחו להציל את ילדיהם במקומות מסתור, בונקרים, יערות ומנזרים היו מוכנים למסור את ילדיהם פגועי הזוועות למדריכי תנועות הנוער, לאווירת נעורים בריאה בחיק הטבע ולהבריאם. מושבת חורף של השוה"צ התכנסה בהרי סלובקיה בסוף דצמבר 1945 ושם חתמו 206 נערים ונערות כולם ניצולי שואה, על מכתב שהופנה לקיבוץ מענית – קיבוצה של חביבה. במכתב הם בישרו לחברי מענית על דבר ייסוד גדוד הגשמה חלוצי הנושא את שמה של חביבה והביעו את התחייבותם ללכת בעקבותיה. המעשה שבא בעקבות המכתב הוא המועד בו נוסד קיבוץ להבות חביבה. מכאן ואילך הגלגל הקיבוצי החל לנוע. (מתוך "קיבוץ עולה מן השואה" מאת גיורא עמיר).

השינוי הגדול:
עד שנת 2002 היה הקיבוץ קיבוץ שיתופי שפעל ברוח הסיסמא "כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו". הכלכלה התבססה על "הקופה המשותפת" אשר סיפקה את צורכי החברים.
משבר שנות ה-90 הביא לשינוי. בשנת 2002, בעת שהיו בקיבוץ כמאה חברים, התקבלה החלטה על שינוי באורחות החיים ומעבר לאורח חיים כקיבוץ מתחדש, דהיינו עצמאות כלכלית של החברים וקיומה של מערכת ערבות הדדית. בקיבוץ המתחדש החבר אחראי לפרנסתו.
הקיבוץ מקיים דמוקרטיה בה כל אחד מקולות החברים משפיע וחשוב. הקיבוץ אינו ישות אבסטרקטית, אלא מורכב מאיתנו, מכל אחד ואחת מהחברים בו. החלטות מהותיות עולות לאסיפת קיבוץ ומוכרעות ע"י כלל החברים.
החלטת החברים על שינוי באורחות החיים קשורה גם בשינוי ההתרבות הניהולית בקיבוץ המתחדש.
כלל החברים בוחרים בהנהלה המונה 5 עד 7 חברי קיבוץ כאשר אחד מתוכם הינו יו"ר.
ההנהלה מסתייעת בניהול השוטף במנהל קהילה ובמנהל עסקי אשר אינם בהכרח חברי קיבוץ, ובדרך כלל אנשי מקצוע ובעלי ניסיון. כך נשמר האיזון הראוי שבין מעורבות והשתתפות החברים לבין מתן הסמכות לנבחרי ציבור ואנשי המקצוע לנהל, ולפעול לטובת הקהילה.
לקיבוץ אמצעי ייצור משותפים (אזור תעשיה, נכסים מניבים, מטעים, גד"ש, רפת וכו'), המשמשים את הקהילה ומשפרים את איכות חיי החברים, ומבטיחים את יכולת הקיבוץ לעמוד בהתחייבויותיו החיצוניות והתחייבויותיו לחברים (תשלומי פנסיה ואחרים).
נכון לתחילת 2018 אוכלוסיית הקיבוץ מונה קרוב ל 430 חברים - משפחות, ילדים, צעירים וחיילים. הקהילה הינה קהילה רב דורית ומגוונת, אשר שואפת להמשיך לגדול ולהתאים את ערכי הליבה של הקיבוץ המסורתי, ומאידך לפתח ולהרחיב את המשתמע מהתווה של הקיבוץ המתחדש.